ישנו שלב, בדרך כלל בשליש הראשון של הקורס,

שבו אני שומע בכל פגישה אישית עם תלמיד את אותה פליאה:

“לא חשבתי שזה יעניין אותי כל כך”. לי זה נראה מובן מאליו שהיסטוריה 

עשירה, רבת תהפוכות ויצרים, תרתק אותנו לא פחות מדרמה טלוויזיונית מעולה.

החלטתי לא לאפשר לעצמי ליהנות מהמחמאה ובאמת לבדוק מה גורם לתלמידים

להפיק הנאה ומעורבות רגשית ממה שדחה אותם עד הצטרפותם לקורס.

מדבריהם עלו תיאורים זהים:

• היעדר סטרס במהלך הלמידה.
• תחושת מסוגלות הולכת וגוברת.
• תחושה של פניוּת רגשית ללמידה וחשיבה.

ובמילה אחת – ביטחון. תהליך הלמידה בקורסים שלנו מתאפיין 

בתחושת ביטחון גוברת שמאפשרת לנתב ללמידה, לעניין ולתרגול את האנרגיות שבוזבזו במסגרות לימוד אחרות.

כאשר חומרי הלימוד מעולים, השיעורים זמינים לצפיות חוזרות וישנו מנטור, כלומר מורה מעולה שמכיר אותך אישית ומלווה אותך מפתיחת התהליך עד סיומו – מה שנדמה מסובך עד בלתי אפשרי נראה לפתע בהישג יד. להושיט אותה ולקטוף.